<h1>הבתים — שערי תשובה שער שלישי</h1>
<h2>דף טז:</h2>
כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתרות על עוונותיו צדיק, מי שעוונותיו יתרות על זכיותיו רשע, מחצה על מחצה בינוני. וכן המדינה, אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיה הרי זו צדקת, ואם היו עוונותיה מרובין [הרי זו] רשעה, וכן כל העולם כולו. אדם שעוונותיו מרובין מזכיותיו מיד מת ברשעו, שנאמר על רוב עונך. וכן מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת, שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה. וכן כל העולם כולו אם עוונותיהם מרובין מיד הם נשחתים, שנאמר וירא ה' כי רבת רעת האדם. ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות, אלא לפי גדלם. יש זכות שהוא כנגד כמה עונות, שנאמר יען נמצא בו דבר טוב. ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של קל דעות, והוא היודע היאך עורכין העונות כנגד הזכיות, לר"ם. ואע"פ שאמרו מחצה על מחצה בינוני, הקב"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד ומעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק, שאם יש לו רוב עונות הרי זה נחשב עמהם, דבר זה כתב הרי"ף בשם גאון שמי שהוא קבוע בעשיית המצות ושומר החמורות ולפעמים חוטא בקלות, מדתו של הקב"ה מעביר ראשון ראשון ומוחלין לו, ובתורת צדיקים הוא, ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה שימות, ובאותה שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מאותן עונות הרי עברו עונותיו ראשון ראשון, ואינם חשובין עליו וכאלו לא עשאן, אבל אם גברו אותם עונות ונמצאו מעשיו כשמצטרפין ונשקלין זה עם זה רובן חובות הרי כל אחד ואחד חשובין. והר"ש ביאר מעביר ראשון ראשון כדי שיכרעו הזכיות. ועון עצמו אינו נמחק, שאם יש רוב עונות עם העון עד שנמצא אחר שהעבירוהו שיהיה מחצה על מחצה מלבד הראשון שהעביר, נחשב בכלל הרשעים. והר"ם כתב בשעה ששוקלין עונות אדם עם הזכיות, אין מחשבין עליהם תחלה עון שחטא ולא שני אלא משלישי ואילך, [אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך] מרובין על זכיותיו, אותן שני העונות מצטרפים זה עם זה, ודנין אותו על הכל. ואם נמצא זכיותיו כנגד עונות אשר מעון שלישי ואילך מעבירים על כל העונות ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים, וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי, וכן עד סופם. וכן דעת הרי"ף, וזה נראה עיקר. וכתב הר"ם בד"א ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל קל פעמים שלש עם גבר, אבל הצבור תולין להם עון [ראשון] שני ושלישי, שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, וכשמחשבים להם על דרך זה מחשבין מרביעי ואילך, ע"כ. ורבים מגדולי המפרשים כתבו שאין חילוק בין יחיד לצבור ובכלם תולין עון [ראשון] שני ושלישי.
<h2>דף יז.</h2>
כשאמרנו רב חסד מטה כלפי חסד, לפי הדרך שבארנו, שהנמצא בינוני, משני עונות ואילך הקב"ה מעביר את הכל, בד"א בשאין בכלל מחצה על מחצה עון פושעי ישראל בגופן, אבל אם יש בכלל מחצה עונות שלהם פושעי ישראל בגופן [יורדין לגהינם ו]מצפצפין ועולין כמו שבארנו, ואם יש להם רוב עונות ובכללם עון [פושעי] ישראל בגופן הרי הם בכלל רשעי ישראל. וירא לי לפי ענין ההלכה וביאור הרי"ף שאין מעבירין ראשון ראשון לפושעי ישראל בגופן אלא אם הם בינונים עם כל עונותיהן, ויורדין לגהינם ומצפצפין ועולין, ואם יש להם רוב עונות ובכללם עון פושעי ישראל בגופן הרי הם רשעים גמורים שאין מעבירין להם שום עון, אבל כשאין בכללם עון פושעי ישראל מעבירין ראשון ראשון כפי הדרך שבארנו. ואין בדבר זה באור מספיק מלשון הר"ם, שאחר שבאר מעביר ראשון ראשון, כתב הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהם שלא להניח תפילין מעולם דנין אותו כפי חטאיו ויש לו חלק לעולם הבא. יש מן הגדולים שכתב מה שאמרו פושעי ישראל בגופן שלא הניח תפילין, בשכפר באותה מצוה, אבל אם לא כפר בה אלא שלא יכול להניחם מפני הנקיות, או אפילו נתעצל ולא הניח, הואיל ולא כפר בה אינו נקרא פושע, וכן הדין בשאר מצות. ויש מי שאמר שלא אמרו אלא במצות תפילין מפני שיש בהם קבלת עול מלכות שמים, אבל במצוה אחרת אינו נקרא פושע. ויראה לי כי מה שקראו לאותם שלא הניחו תפילין פושעי ישראל בגופן, מפני שאין מצוה מן המעשיות מיוחדת בגוף האדם כמצות תפילין, כי רוב המצות המעשיות הן בקנינים, ולמעלת מצות תפילין והערתה עונו גדול והוא פושע בגופו, כמו שבארנו.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. באר הר"ם ואע"פ שהם רשעים, וארץ זו משל, כלומר, ארץ החיים והוא חיי העולם הבא. ואלו הן שאין להם חלק לעולם הבא, המינין והמשומדים והמסורות והאפיקורסין, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושנתנו חתיתם בארץ החיים והם הפרנסים המטילין אימה על הצבור שלא לשם שמים ושחטאו ושהחטיאו הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו, ושפרשו מדרכי צבור, והעושה עברות, והמושך ערלתו, ושופכי דמים ובעלי לשון הרע.
שנים הם המשומדים, המשומד לעבירה אחת והמשומד לכל התורה כולה, המשומד לעברה אחת זה שהחזיק לעשות אותה בזדון, ונתפרסם בה והורגל בה, אפילו היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פיאות, ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו, הרי זה משומד לאותו דבר, והוא שיעשה להכעיס. והמשומד לכל התורה כולה, כגון החוזר לדתי הגוים בשעה שגוזרין שמד וידבק בהם ויאמר מה בצע להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה, הרי זה משומד לכל התורה, לר"ם. מחטיאי הרבים אחד שהחטיא בדבר גדול כירבעם וצדוק וביתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים שיחטאו כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו ע"ז, או שהטעה אחרים והדיחם, לר"ם.
הפורש מדרכי צבור, אע"פ שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללם, ולא נכנס בצרתם ולא מתענה בתעניתם, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאלו אינו מהם, אין לו חלק לעולם הבא, לר"ם.
מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, זה הרודה צבור בחזקה והם יראים ופוחדים ממנו הרבה, וכונתו לכבוד עצמו ולכל חפציו ולא לכבוד שמים כגון מלכי גוים. כל אחד ואחד מעשרים וארבע אלו שמנינו, אע"פ שהם ישראל, אין להם חלק לעולם הבא. ויש עברות קלות מאלו, ואעפ"כ אמרו חכמים שהרגיל בהם אין לו חלק לעולם הבא, כדי להתרחק מהם ולהזהר מהם, ואלו הם, המכנה את חברו וקורא לחברו בכנוייו והמלבין פני חברו ברבים והמתכבד בקלון חברו והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה את רבותיו, והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים, לר"ם.
